החלטה בתיק פש"ר 17301-07-12

המבקשת הגישה נגד המשיבה ונגד בעלה, מר דוד ברקאי (להלן: " הבעל"), התראה להכרזת פשיטת רגל. המשיבה והבעל, כל אחד מהם, הגיש התנגדות להתראה. בהחלטתי מיום 2.5.13 (להלן: " ההחלטה"), דחיתי את התנגדות הבעל, ואילו באשר למשיבה קבעתי, כי הואיל והיא העלתה בהתנגדותה טענות מסוג "פרעתי", הקבועות לדיון לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל, מן הראוי להמתין עד להכרעת רשמת ההוצאה לפועל בהן, שכן ככל שתתקבל עתירתה האמורה, יהיה בכך כדי לפרוע את החוב למשיבה. משכך, יש לראות את ההחלטה כחלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

ביום 4.8.13 התקיים דיון בבקשת המשיבה לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב יפו (זהבית אלדר). לאחר חקירות וסיכומים, ניתנה החלטת כב' הרשמת, אשר הורתה להפחית את חוב המשיבה כלפי המבקשת בסך של 100,000 ש"ח בלבד נכון ליום 9.1.12. כב' הרשמת לא מצאה לקבל את טענות המשיבה להפחתת סכומים נוספים, לרבות תשלומים שנטען שהבעל שילם למשיבה. כב' הרשמת הורתה לגזברות ההוצאה לפועל לבצע את הקטנת הקרן בהתאם להחלטתה, וחייבה את המשיבה בהוצאות המבקשת. בעקבות החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, עודכן החוב בתיק ההוצאה לפועל, והוא עומד על סך של 257,272.70 ש"ח, כעולה מתדפיס עדכני ליום 7.8.13 שהוגש לבית המשפט.

בנסיבות אלה, עתרה המבקשת לדחיית ההתנגדות. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה. בתגובה נטען כי: טרם חלף מועד האזהרה להסדרת תשלום החוב באמצעות ההוצאה לפועל; טרם עודכן החוב בתיק ההוצאה לפועל כמתחייב מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל; ההחלטה אינה חלוטה וטרם חלף המועד להגשת ערעור עליה, כאשר המשיבה סבורה שנפלו בהחלטה שגגות שונות, שחלקן אף פורט בתגובה. טענה נוספת הינה, שהמשיבה היא בעלים של נכס שמצוי בהליכי מימוש מתקדמים ושיהיה בו כדי לפרוע את החוב.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה שלפיה דין ההתנגדות להידחות.

בפתח הדברים אציין, כי חלק מטענות המשיבה הוספו ולא נטענו בהתנגדות, ואף לא בדיון במעמד הצדדים, אך לא ראיתי בשל כך למנוע את הדיון בהן, וזאת על מנת לאפשר למשיבה את יומה בבית המשפט. אדון בטענות ההתנגדות כסדרן:

בניגוד לנטען בתגובה, החוב בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל עודכן, והוא מצוי בתיק שלפניי. נתתי דעתי לטענת המשיבה שלפיה טרם חלף מועד האזהרה לתשלום סכום היתרה המעודכנת בתיק ההוצאה לפועל, וסבורני, כי ככל שיש ממש בטענה, אזי תינתן במסגרת החלטה זו, ארכה למשיבה להסדיר את החוב בטרם תיכנס דחיית ההתנגדות לתוקף.

אין ממש בטענת המשיבה שלפיה ההחלטה אינה חלוטה, וכי בכוונתה לערער עליה. ההלכה הפסוקה מורה, כי אין בערעור על ההחלטה כדי להוות עילה להתנגדות להתראת פשיטת רגל (ראה: ע"א 8746/01  שרון נ' שוורץ פ"ד נו(6) 446 [2002]). לכן, אין בעובדה שטרם חלף המועד להגשת ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל כדי להוות טעם להתנגדות להתראת פשיטת רגל, וכל עוד לא עוכב ביצוע ההחלטה. טענות המשיבה שנפלו שגגות בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל אינם עניין לבית משפט זה, ואין בהחלטתי כדי להביע כל עמדה לגוף הטענות האמורות.

טענת המשיבה שלפיה בבעלותה נכס מקרקעין הנמצא בהליכי מימוש, וכי התמורה הצפויה ממימוש הנכס תכסה את החוב המגיע למבקשת, אינה מאיינת את בקשת התראת פשיטת הרגל. טענה זו נשמעה גם במסגרת התנגדות הבעל ונדחתה בהחלטתי בעניינו, בין היתר, מחמת שלא הובאה כל ראיה התומכת בטענה. לעניין זה, היה על המשיבה להציג אסמכתאות בדבר שווי הבית, החובות הרובצים עליה ועל הבית, לרבות המשכנתא, וכי במאזן הכולל, מימוש הנכס יאפשר פירעון החוב. מעל ומעבר, הטענה בדבר היות הנכס בהליך מימוש נשמעה מפי המשיבה כבר לפני למעלה משנה, בסעיף 9 להתנגדות להתראת פשיטת הרגל, ורואים אנו שהליך המימוש טרם בוצע, חרף חלוף הזמן, וגם לא נמסר על ידי המשיבה כל פירוט באשר להליכי המימוש המתקדמים, כלשונה.

לאור כל האמור, אין מנוס אלא לדחות את ההתנגדות. עם זאת, הואיל ולטענת המשיבה טרם חלף המועד לתשלום החוב הפסוק בתיק, כמות שעודכן לפי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, תכנס דחיית ההתנגדות לתוקף ביום 2.9.13, ככל שעד אז לא ישולם החוב, וללא צורך בהחלטה נוספת.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ג, 11 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תסגור את התיק ותשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.